<h1>פירוש התפילות לר"י ב"ר יקר — השלמות</h1>
<h2>דף נה.</h2>
ותמה למאן דאמר בשבת תמה זכות אבות איך אנו אומרים בכל יום בי"ח ברכות וזוכר חסדי אבות. וי"ל דלכך אמרינן מיד ומביא גואל לבני בניהם. פי' על דבר זה הוא זוכר חסדי אבות שיוציאם מן הגלות על ידי גודל של משיח. וזה שאמ' באלה הדברים רבה לתת להם ולזרעם אחריהם. לתת להם אלו עולי מצרים. ולזרעם אלו עולי בבל, אחריהם, לימות המשיח. ודבר זה מתנה לאבות.
<h2>דף קיט:</h2>
למה נהגו לומר קדיש בלשון תרגום. מצינו באגדה כי לעתיד לבא יהיו הצדיקים גדולים מן המלאכים דכתיב הנה ישכיל עבדי ירום ונישא וגבה מאד, ירום מאברהם דכתיב ביה הרימותי ידי (על) [אל] ה' וגו' ונישא ממשה דכתיב כאשר ישא האומן את היונק וגו' וגבה ממלאכי השרת דכתב וגביהם [וגובה להם] וכן הדעת נותנת, כי המלאכים טבעם לעשות טוב ולא רע. והצדיקים טבעם לעשות טוב ורע ומונעים עצמם מלעשותם רע מפני אהבת המקום, דין הוא שיהא כבודם גדול מכבוד המלאכים. על כן תיקנו לאומרו בלשון ארמית. שלא יכירו בו ויתפללו שיתאחר הקץ ולא יבל כבודם. וכן ארז"ל [שבת י"ב ע"ב] מלאכי השרת אין מכירין בלשון ארמית.
<h2>דף קנא:</h2>
ועל מה שאנו אומרים ביוצר של שבת אין ערוך אליך בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא, כמה אגדות יש על ענין העולם הבא. יש אומרים הבא שהוא ימות המשיח לפי האגדה יש העולם הבא שהוא היום לאחר מיתה לפי האגדה ולא הוי העולם הבא אחר תחיית המתים כי אם גן עדן. וזהו כדברי הרב ר' משה ז"ל, ויש העולם הבא שהוא ליום הדין שאומ' שיהיה בשעת תחית המתים. ויש העולם הבא שהוא לאחר דחד חרוב ויתחדש העולם, והכל לפי האגדה. ויש עולם הבא שהוא ספק באגדה באי זה מהם מדבר. ומצינו לעתיד לבא שהוא ימות המשיח. ומצינו דעתיד לבא שהוא אחר פטירה. ומפרשים הסדר, יש עולם הבא שהוא ימות המשיח כדאמרינן בגמרא [סנהדרין צ"א ע"ב] וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתו' והיה אור הלבנה כאור החמה. ומשני לא קשיא כאן בעולם הזה כאן לעולם הבא. ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות מאי איכא למימר. כאן משמע העולם הבא הוא ימות המשיח. וכן ר' עקיבה אומר באין הן לעולם. שנא' ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה, זהו משמע ימות המשיח. וכן במכלתין [בשלח מסכתא ד' פרשת ד'] שש מתנות עתיד הקב"ה לתת להם, ארץ ישראל והעולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דוד ומלכות כהונה ולויה. עולם חדש משמע אחר. ועולם הבא משמע ימות המשיח או תחיית המתים ולא משמע דמיירי בגן עדן. יש עולם שהוא היום לאחר מיתה כדאמר' [סנהדרין צ' ע"ב] כרת בעולם הזה הכרת לעולם הבא. משמע בגיהנם. לא מיירי לימות המשיח. ועוד דאמרינן בחלק [ק"י ע"ב] מנין [חד אמר] משעה שנולד וחד אמר משעה שיספר דכת' לעם נולד כי עשה היינו משמע... בגן עדן ולא הוי נפל ומ"מ כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח לא לעולם הבא. כאן משמע ודאי דשני דברים הם. ואיפשר מיירי בגן עדן או בעולם חדש, ודאמרי' נמי פ"ק דע"ז [ד' ע"ב] כל מצוה שעושין ישראל בעולם הזה באות וטורפות פניהם לאומות העולם לעולם הבא והיינו לאחר מיתה. וכדאמרינן תמן כל העושה עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו ומוליכתו ליום הדין. וכן נמי גבי יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא היינו ממש לאחר מיתה. ובפרק כל כתבי הקודש נמי [שבת קי"ח ע"א] ג' סעודות ניצול מגיהנם. ובמכילתא אומר במקומו מציל מיום דין הגדול. ודין גיהנם היינו לאחר מיתה. ויש עולם הבא ליום הדין בשעת תחיית המתים כדאמ' בספרי בפרשת האזינו אם אינו נפרע מן החיים נפרע מן המתים. ואם אינו נפרע בעולם הזה נפרע לעולם הבא. ויש עולם הבא שהוא לאחר דחד חרוב ויתחדש העולם, כדאמרינן בחלק, ויש עולם הבא שהוא ספק והם הרבה. כגון הלומד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא. וכן כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה משביעו לעוה"ב. ויש כיוצא בזה רבים שהם ספק לנו. ומצינו לעתיד לבא ועולם הבא שני דברים. כדאמרינן בפרש' האזינו, גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה בעולם הזה ויש בה בעולם הבא. מצינו לעתיד לבא ועולם הבא הם דבר אחד. כדאמ' בע"ז [ג' ע"ב] ואיבעית אימא לעולם הבא וכדריש לקיש דאמ' אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה. מכלל דשניהם אחד. ומשמע שם מדמיירי לעתיד לבא חמה מנרתיקה היא ממקום גיהנם וגיהנם הוי ד' במיתה, מכלל דלעתיד לבא נמי מיירי במתים. אין לתמוה איך ידונו הנשמות מן החמה. שהרי נידונות הן בגיהנם, ואין אנו מתמיהים עליו. יש לעתיד לבא שהוא ימות המשיח, כדאמ' בע"ז [שם] לעתיד לבוא באים אומות העולם ומתגיירין ואיך מקבלין אינויהו, והתניא אין מקבלין גרים לימות המשיח יש לעתיד לבוא הוא ימות המשיח ספק כדאמרינן בנדה [ס"א ע"ב] זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא איפשר דמיירי לאחר מיתה משום במתים חפשי ואפשר דמיירי בתחיית המתים לאותו... ואמרינן בפסיקתא יעקב מזומן לסעודת הקב"ה לעתיד לבא ספק הוא אם הוא תחית המתים או לאחר דחד חרוב או אם הוא משל. ועוד מ"ש באגדה בספרי מפטירת משה שאין שום עולם הבא אחר תחיית המתים כי אם גן עדן שהוא עומד מהיום דכת' בסוף פרשת וזאת הברכה הים האחרון אל תקרי עד הים אלא עד היום האחרון. מלמד שהראהו כל העולם מיום שנברא עד... ...עיר התמרים מלמד שהראהו [גן] עדן וצדיקים מטיילין בה. משמע שלא הראה שם עולם הבא אחר תחיית המתים כי אם גן עדן. והיינו ממש כדברי הרב ר' משה ז"ל שאמר העולם הבא הוא עכשיו לאחר מיתה. ולכך הראהו גן עדן אחר כך לפי שכולם מתים דור אחר דור והולכין בגן עדן את נשמתן והיא חיי העולם הבא... ויש לדחוק ולתרץ דהכי קאמר מלמד שהראו עד שיחיו מתים מיירי בתחיית המתים... מיירי בגופין ואחר כך מיירי לענין הנשמה שהראהו גן עדן בגופין. וכיוצא בו רבים. ואמרינן נמי בפסיקתא ובכמה מקומות כי לא יראני האדם וחי [שמות ל"ב] בחייהן אינן רואין אותו אבל בשעת פטירתן רואין אותו. שנא' לפניו יכרעו כל יורדי עפר. ומפורש מכולם דאמר בפרשת האזינו ומייתי לה בע"ז גבי צדוק הדין עמד פליפיס על כיכיא שלא אמר לו מרי אל תזוח דעתו ששרפת את התורה שמשעה שיצאת חזרה לה לבית אביה, אמר לו למחר אף דינו כיוצא באילו. אמ' לו בשרתני בשורה טובה למחר יהא חלקו עם אילו לעולם הבא. ומצינו לעתיד לבא לאחר שנפטר האדם, כדאמר' במדרש תלים לא ירעיב ה' נפש צדיק זה תלמיד חכם. כל זמן שהוא עוסק בחיים מתוך דברי תורה אם נתעלם ממנו דבר אחד או פרק אחד מתלמודו בשעת פטירתו מן העולם אינו נפטר מעולמו עד שמלאכי השרת באין וסודרין לפניו בשביל שלא יהיה בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבא. לכך נאמר לא ירעיב ה' נפש צדיק, ועוד יש שם מדרש אחר, לעתיד לבא באין הכל לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה הקב"ה הופך את פניו ושערי גיהנם מתגברין לפניו בו כזאבי ערבות ונוטלין אותו ומשליכין אותו לפניו. בא לפניו מי שלמד ג' סדרים או ב' סדרים ומי שיש בידו הלכות אומר להם הקב"ה כלום למדת תורת כהנים וכו' שכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו. ומי שלמד את תורת כהנים וחמשה חומשי תורה אומר לו הקב"ה בני הגדה למה לא שנית. שבשעה שחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהם של ישראל, ולא עוד אלא בשעה שעונין יהא שמיה הגדול מבורך אפילו נגזר דינן משבעים שנה לרעה אני קורע אותו. ועוד מצינו לעתיד לבא שהוא אחר מיתה מיד. דאמרינן בפסיקתא ר' יוסי אומר דע בנפשך מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, צא ולמד מאדם הראשון שנפקד על מצוה אחת ועבר עליה בוא וראה כמה מיתות נקנס עליה ולדורי דורות עד עולם. וכל מי שיש בידו תורה ומעשים טובים מצילין אותו מדין הקבר ומדין גיהנם. א"ר ינאי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה אמרו בשעה שנפטר אדם מן העולם לא די שנבהל ממלאך המות, אלא שמעמידין אותו לדין. כיצד מבהילו עומד מלאך המות כולו מלא חמה וחרבו שלופה בידו ושואל לו כלום עסקת בתורה ובגמילות חסדים, והמלכת לקונך שחרית וערבית והמלכת את חבירך בנחת רוח. אם יש בו דברים הללו זורק מרה לתוך פיו ויוצאת נשמתו בלא צער כנימת החלב. ואם היו בו דברים הללו יוצאת נשמתו ודומה כגרגרת קוצים מסבתי הצמר מידי שור וחמור. אז אומר לו עמוד לדין והקב"ה אומר לאדם רשע, הדין טורח גדול היה לי עליך כי יצרתיך במעי אמר והנחתי לך מלאכי השרת לעמוד במעי אמך ולא היית נפל. וכשיצאת לאויר העולם תקנתי לך מזונותיך והצלתיך מן היסורים, האם עסקת בתורה ובגמילות חסדים, אם יש בו דברים הללו פוטרין אותו מן הדין, ואם לאו מוסרין אותו לחמשה מלאכי חבלה כנגד חמשה חומשי תורה. אחד מהם מכה ואחד מונה כדרך שמונין ומונין [בי"ד במלקות ושלישי] מוציא אור מגופו ככבשן [שהאור יוצא ממנו, הרביעי מביא עשבים מרים מן ההרים שאם] גזל מחבירו מביאין אביו ואמו ומענין נפש ואומרים להם מפני מה לא הדרכתם את בנכם ללמוד תורה כדי שיעשה מצות ויפרוש מן המעשים רעים ומיד [נותנין לו רשות להכות את אביו ואת אמו], ודין חיבוט הקבר כך הוא שנינו בפסיקתא שאלו תלמידיו את ר' אליעזר [כיצד דין חיבוט הקבר] אמר להם בשעה שנפטר אדם מן העולם בא מלאך ויושב לו על קברו ומכהו בידו ואומר לו [קום הגידה שמך א"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע מה שמי] מיד מכניס רוח ונשמה בגופו ומעמידו [ומחייבו בדין]... שאמר שמעתי על מה שלא שמע משפתיו שמוציא דברי תפלות. מלשונו שהעיד שקר. מרגליו שמקדימין לדבר עבירה, מיכן אמ' כל המקדים לדבר חבירו מקדימין לו מלאך המות וכל המלשין חבירו מיתתו ראשונה. ר' מאיר אומר משום רבי אליעזר קשה דין חיבוט הקבר מדינה של גיהנם, דינה של גיהנם נידונין בה משלש עשרה ולמעלה, ועל דין הקבר אפילו צדיקים נידונין בו ואפי' גומלי חלב ואפי' יונקי שדים. מיכן אמרו כל הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת קודם שתחשך השמש אינו רואה חיבוט הקבר.
